חנות ספרים תרומה / הרשמה france

שני קצרים על פרשת מסעי- הרב שאול דוד בוצ'קו

בס"ד

לשמוע קול תורה – מצווה בפרשה


פרשת מסעי


אינו יוצא משם

 

אדם שהרג את חברו בשוגג נענש בעונש קשה: גלות. אחרי שזלזל בחיי אדם והביא למותו של אדם אחר אין הוא רשאי להמשיך בשגרת חייו כאילו לא קרה דבר. עליו לברוח לעיר מקלט:

"וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ" (במדבר לה, כה).

הרוצח בשגגה אינו יכול לצאת כלל מעיר המקלט לא לחופשה, לא לביקור, לא למצווה ואפילו לא כדי להציל את כלל ישראל:

"ואינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות, ואפילו ישראל צריכים לו, ואפילו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם, שנאמר 'אשר נס שמה'. שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו" (מכות יא, ב).

ונשאלת השאלה: כיצד ייתכן שפיקוח נפש של האומה אינו דוחה את האיסור לצאת מן העיר?

בעל ה"תורה תמימה" מסביר שהישיבה בעיר המקלט נועדה גם להגן על הרוצח מפני גואל הדם, בן משפחתו של הנרצח שרוצה לנקום את נקמת קרובו. הואיל וביציאה מן העיר מסכן הרוצח את עצמו הוא פטור מלצאת אפילו לדברים גדולים וחשובים.

אולם למעשה הרוצח בשגגה איננו רק פטור מלצאת מן העיר לצורך הציבור; גם אם ירצה מאוד אסור לו לצאת. ועל כן ננסה לתת הסבר נוסף:

אף שפיקוח נפש דוחה את כל מצוות התורה ומאפשר לאדם פרטי לעבור על איסור כדי להציל את חייו וקל וחומר להצלת חיי רבים מתן היתר לרוצח לצאת מעיר המקלט ייצור עיוות של מערכת המשפט הכללית. כל חברה מושתתת על ערכי הצדק, והתורה מבהירה שאסור לעוות את דינו של אדם בגלל סיבה חיצונית שאינה קשורה אליו ולמעשיו, חשובה ככל שתהיה. אם פלוני, שעבר עבירה זהה לזו של חברו, יוכל לקצר את עונשו בגלל סיבה חיצונית כלשהי – זהו פתח להחלטות שרירותיות במקום החלטות של צדק.

אין לעוות את המשפט בשום פנים ואופן. העונש על עבירה מסוימת צריך להיות שווה כלפי כל אדם.

התורה מלמדת אותנו בהלכה זו את ערך השוויון בפני החוק.

 


                                            




בניית אתרים | יצירת קשר