חנות ספרים תרומה / הרשמה france

הקבורה

מאמר לפרשת חיי שרה
הרב שאול דוד בוצ'קו, 08/11/2020 16:57:47


פרשתנו פותחת במותה של שרה אימנו ובמאמציו של אברהם אבינו לדאוג למקום קבורה מכובד בעבורה.

הקבורה היא אחת ממצוות התורה שבין אדם לחברו, והיא נקראת בפי חכמינו "חסד של אמת" – כי העוסק בכבודו של המת איננו מצפה לקבל ממנו כל שכר.

מצווה זו מעלה תמיהה, שהרי אנו מאמינים בנצחיות הנשמה – ואילו הגוף אינו אלא מעטפת של הנשמה. אם עלתה הנשמה לגנזי מרומים, מה לנו ולגוף?

נציע שלוש דרכים ליישוב התמיהה:

א.      הגוף הוא הכלי שנשא את הנשמה הקדושה, והוא הדבר שנשאר מן האדם אשר היה ואיננו עוד. קבורת גופו של הנפטר היא אפוא הדרך לכבד את הנפטר עצמו.

 

ב.      אף שהנשמה נצחית אין לנו, בני אנוש החיים בעולם הזה, שום דרך להתחבר אליה לאחר שעזבה את הגוף ועלתה לשמי מרום. על כן קבעה התורה שיש לקבור את המת באדמה, וכך יוכלו צאצאיו יוכלו לפקוד את קברו ולהיזכר באדם שהיה. זיכרון זה ישמר בהם מקצת מחיותו בטרם נפטר.

 

ג.       החובה לכבד את הגוף מלמדת שכשם שהנשמה קדושה כך גם הגוף קדוש. הקדוש ברוך הוא ברא את שניהם – את הנשמה ואת הגוף – וממילא גם הגוף הוא בעל ערך. בקיום מצוות קבורת המת אנו מפנימים שגם בחיינו הגשמיים ישנה קדושה.

זהו שורש אמונתנו בתחיית המתים, שבה ישובו ויתחברו הגוף והנשמה – שתי יצירות מופלאות של ה' יתברך שרק באיחודן הן זוכות להיקרא אדם.



* על מנת להוריד את השיעורים ניתן - 1. להורידם באמצעות תוכנות או אתרים המיועדים לכך [למשל דרך לחיצה כאן]. 2. לפנות אלינו דרך הצור קשר שבאתר.

בניית אתרים | יצירת קשר